״הנוסע בזמן״

מיצב זפת דינאמי ואיטי שנראותו ונוכחותו תשתנה במהלך התערוכה כרישום חי. הניסיון לשלוט בחומר מועד לכישלון. נטייתה הטבעית של הזפת להתפרש מעניקה לעבודה משך חיים עצמאי מתוך השאיפה ליציבות ואיזון. הרישום המופשט והתלת ממדי נמתח ומזדחל נהרס ונבנה מחדש. עבודה עם חומרים בלתי צפויים כמו זפת, הסטתם ושיבושם מהשימוש המקורי, מפנה מבט חזותי עכשווי על מושגים ונושאים כמו זמן, משקל, גופניות, תנועה והשתנות.