עבודה בתהליך שנוצרה בהזמנה לתערוכה בנושא "חומרי בניין". במרכזה ניצב שולחן שעליו נוצקה זפת. אך השולחן פגום, חתך נפער בו. הזפת, חומר דינאמי, נוטה לאיטה לכיוון הפתח שנוצר ויוצרת זרימה "עצורה" של חומר. החומר שבמצבו האופקי הוא שקט ושטוח מקבל תפנית אנכית המשאירה עקבות של סערה פנימית. תוכן השולחן יוצא אל החלל ומדגיש את ריח הזפת שנישא באוויר. המיצב משתנה במהלך התצוגה בהתאם לזמן, תנאי החלל והתערבות שלי. הוא נע בין איפוק, ריסון ושליטה לאקראיות ושחרור.